חיפוש

ריאליים, הומניים או פשוט חכמים

על החלוקה שמעקבת את ההתפתחות שלנו והאשה ששינתה לי את החיים בטעות


לפני כמעט עשר שנים מישהי שינתה לי את החיים. היא גילתה לי משהו שלא ידעתי על עצמי- שיש לי כשרון וחוש טוב למספרים. מספרים ואני? מה הקשר... הרי כל מה שהייתי צריך כדי לסיים את התיכון עם בגרות זה לקבל ציון 30 (!) ביחידה 003 במתמטיקה וגם את זה לא עשיתי. שנאתי מספרים ברמה שלא היתה לי מוטיבציה לפתור תרגיל אחד כדי לסיים עם תעודת בגרות.


בית הספר לימד אותנו לחשוב על עצמנו באופן דיכוטומי: או שאתה "ריאלי" או שאתה "הומני". ריאלים הם אנשים טכניים שטובים במספרים וחישובים ומתרכזים במקצועות מדעיים. הומניים לעומת זאת לא בקטע של מספרים, אבל הם אוהבים בני אדם, יצירתיים ורגישים. ככל שגדלתי הבנתי שהעולם לא באמת מתחלק ככה. אבל יותר מזה, הבנתי שהחלוקה השגויה הזאת מגיל צעיר להומניים וריאליים מקטלגת אותנו ומסלילה את הזהות שלנו למקום מאוד מצומצם ובלתי אנטיליגנטי.


אחת הסיבות שבגללה אני אוהב פילוסופיה היא התפיסה של העולם כמכלול. כבר בתקופה הקלאסית, הפילוסופים הבינו שהכל קשור להכל וניסו לחבר בין ידע לידע. כשאומרים את השם "פיתגורס" למשל, אנחנו חושבים על שיעור מתמטיקה (או ליתר דיוק גיאומטריה), אבל האמת שפיתגורס היה גם מוסיקאי גדול. זה בכלל לא מפתיע כי מוסיקה היא, במידה רבה, מתמטית. מוסיקה היא אומנות סידור הצלילים במרחב ובזמן, היא חיבור בין רוח ויצירתיות ללוגיקה של סולמות, תווים ואקורדים שהם נוסחאות של חיבורי צלילים. פיתגורס תרם רבות לגיאומטריה, אבל גם להתפתחות תורת המוסיקה. הוא לא היה "ריאלי"+ "הומני", הוא פשוט היה אינטלקטואל.


גם בציורים מתחבאים עקרונות "ריאליים" ו"הומניים". כך, למשל, בציור המפורסם של לאונרדו דווינצ'י "הסעודה האחרונה" נעשה שימוש בעקרון גאומטרי שנקרא "נקודת המגוז". בגדול זה נועד למשך את תשומת הלב שלנו למקום מסויים ולייצר פרספקטיבה של עומק. דה וינצ'י ידע בדיוק לאן הוא רצה שכולנו נסתכל בתמונה. אפשר לומר שהוא היה צייר, אבל אפשר גם לומר שהוא היה סוג של מהנדס רגשות.


בקיצור, הבנתם את הקטע, יש עוד אינספור דוגמאות למפגש בין תחומים שאנחנו רואים בהם ריאליים בעולמות הומניים ולהיפך:


-רפואה היא גם אנושית וגם וטכנית

-פסיכולוגיה היא אנליטית ורגשית

-‏מוסיקה היא מתמטית

- ‏משפט ועריכת דין הוא תחום פילוסופי ביסודו

- ‏כלכלה עוסקת בהתנהגות ולא בכסף

- ‏שוק ההון מבוסס על אמונה

- אדריכלות היא עיצובית והנדסית

- ‏עיצוב הוא טכני ויצירתי


באמת של החיים הכל "ריאלי", הכל "הומני" וכל בן אדם הוא רב מימדי. כדי ליצור את האייפון הראשון היה צריך שסטיב ווזניאק יהיה מתכנת גאון, אבל גם שסטיב ג'ובס יקבל השראות חזותיות מהאסתטיקה של קליגרפיה. כל חברת טכנולוגיה חייבת אנשים מכל הסוגים כפי שכל עסק חייב מתכנתת, איש מרקטינג, מעצב ומנהלת כח אדם.


האשה ששנתה לי את החיים היתה זו שבשרה לי שמבחני ה IQ שלי הראו שיותר מהכישורים השפתיים וחברתיים שעליהם בניתי כל החיים, את הציון הכי גבוהה קיבלתי בחשיבה כמותנית ואנליטית.

שוקינג.

אני? מה אני קשור לדברים של אנשים ריאליים...

חבל שלא גיליתי את זה בתיכון, היום כבר הייתי יכול להיות בקבוצת "משרות סודיות בין בוגרי 8200".


בדיעבד אני מבין שבאותו היום משהו ישתנה אצלי. הבנתי שאני בכלל לא מכיר את היכולות שלי והתחלתי להאמין שאני יכול ללמוד הכל. ויותר מזה, שכמעט כל בן אדם יכול ללמוד כמעט כל דבר. למדתי לפסיכומטרי כמו מטורף וקיבלתי 530. בכיתי מרוב אכזבה, אבל ידעתי שאני לא כישלון. ארבע שנים מאוחר יותר סיימתי את התואר הראשון בהצטיינות יתרה. היום אני בדרך לסיים את התואר השני.


אז איך זה קורה? שילדים כמוני שגדלו בכיתת מב"ר, סיימו את התיכון בלי בגרות, נכשלו בפסיכומטרי ולא ישבו על התחת חמש דקות בחיים שלהם הופכים בסוף ליזמים, תלמידים, בעלי עסקים וחלקם גם דוקטורנטים? ברור שאין לשאלה הזאת תשובה אחת, אבל גם ברור לי שאחת התשובות קשורה באופן בו מחנכים אנשים לחשוב על עצמם. לאחרונה שמעתי הרצאה של איש החינוך המדהים גיל חדש שהיה ממקימי כפר הנוער "נירים" והמנהל שלו. הוא סיפר שבכל שנה היה מתערב עם התיכוניסטים ש90% מהם יסיימו עם תעודת בגרות ובכל שנה הוא היה מנצח. מדובר נערות ונערים שכל המערכות התייאשו מהם. ומה שגיל והצוות נתנו להם, הרבה יותר מתעודת הבגרות, היא תודעה של מסוגלות.


מערכות החינוך והלימוד חייבות לשכלל את עצמן ולעודד ילדות וילדים לחשוב בצורה קצת יותר הוליסטית ואינטלקטואלית. האופן שבו אנחנו חושבים על דברים משפיע על התודעה שלנו שמשפיעה על המסוגלות שלנו. החלוקה להומניים וריאליים מקשה עלינו לחשוב על עצמינו כאנשים רב תחומיים. באמת של החיים אין שום סתירה בין מסוגלות אחת לאחרת. מתכנתים יכולים לחשוב על עצמם כאנשים פוליטיים, עובדים סוציאליים יכולים לחשוב על עצמם כאנשים לוגיים. אנשי חינוך יכולים להיות עם אוריינטציה עסקית. לאף אחד אין את הפרווילגיה להשאיר את התחום האנושי לאחר, להיות בלתי רגיש כי הוא מתמטיקאי או להתנהג בחוסר אחריות כלכלית כי הוא אומן.





0 תגובות
  • LinkedIn
  • Grey Instagram Icon
  • Grey Facebook Icon